להיות אמן ציוני בעולם מרושת

מנחם  אלכסנברג

נס יציאת מצרים ושחרור מאות אלפים בני עם אחד מכור העבדות  אחרי מאות שנות גלות , מחוויר בעיני לעומת הנס הציוני בן זמננו ,שחרור מיליוני יהודים מרדיפות, פוגרומים ושואה בעשרות ארצות, לאחר 2000 שנות גלות ושיבה לציון. הבחירה באפשרות להיות שותף מלא לנס ציוני זה, הינה הזדמנות שובת לב לאמן, הזדמנות חסרת תקדים בהיסטוריה העולמית.

 שאבתי השראה רבה מהאתגר הציוני שהציב הרב אברהם יצחק הכהן קוק ל"חדש את הישן ולקדש את החדש" בזמן שבחנתי את המגוון הרחב של הממשקים שבין המבנה של התודעה היהודית, התממשות החזון הציוני בארץ ישראל והכיוון החדש של האומנות המתחדש ביצירתיות פוסט – דיגיטאלית בעולם מרושת. המקור לציוניות שלי נובע משורשי ומערכיי היהודיים בעוד שהתוכן והצורה של אומנותי נובעים מהחוויה והמחשבה היהודית בעולם מרושת שבו האומנות, המדע, הטכנולוגיה והתרבות מתייחסים זה לזה

 כאומן שנולד והתחנך בארה"ב בחרתי לעזוב את הארץ אשר אהבתי, ואשר נתנה לי אפשרויות מקצועיות נהדרות, כדי להפוך לחלק מהיוזמה הציונית המתירה לי לשקוע עמוק יותר אל תוך חיי היהודיים במרכזה. הציונות שואפת להבטחת עתידו וייהודו של העם היהודי על ידי טיפוח ערכי רוח ותרבות יהודיים במולדתו ההיסטורית (ההסתדרות הציונות העולמית, תוכנית ירושלים, תשס"ד) כאומן ציוני אני שואף ליצור הן דיאלוג אינטימי עם העם היהודי והן דיון ערני עם אנשים ברחבי העולם.

אמנות  חוצה למציאות חדשה

הסיפור המקראי של האומה היהודית מתחיל במסע השחרור של אברהם בעוברו  מהעבר המוכר לעבר חזון מרענן של עתיד בארץ חדשה. אכן, אברהם נקרא עברי, אשר משמעות השם מרמזת על מַעַבר אל  עֵבר  מציאות חדשה. אברהם מצווה "לך לך מארצך וממולדתך  ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (בראשית י"ב. א'). ניתן לפרש את הציווי הזה גם כ- "לך עם עצמך האמיתי והתרחק מכל המקומות המוכרים והנוחים שמגבילים את החזון, אל הארץ שבה תוכל לראות בחופשיות". הלך הרוח העברי הדינמי נוסד כדרכים חדשות הנובעות מהמיזוג של המסע שלנו אל ארץ ישראל עם החיפוש הפנימי שלנו אחרי משמעויות רוחניות.

האנרגיה הנפשית שנדרשה מאברהם בעזבו  עבר מיושן והמעבר  מגבולות קונספטואליים אל עבר עתיד לא קונבנציונאלי היוו מסר חשוב עבורי, כאמן ציוני החי במדינה  יהודית דמוקרטית בעידן פוסט – דיגיטאלי. היום, בישראל וכן בתרבויות המהוות את חוד החנית בהתקדמות המדעית, אנחנו מתחילים לעבור מהתרבות הדיגיטאלית של עידן האינפורמציה לעידן הקונספטואלי, שבו אנשים בכל תחומי החיים יצליחו ביותר אם הם יתנהגו כמו אמנים  המשלבים את החשיבה של האונה השמאלית של המוח,הממונה  על היצירתיות  עם זו של האונה הימנית הממונה על ארגון המידע. פועלי חרושת של העידן התעשייתי ועובדי ידע של העידן האינפורמטיבי מוחלפים בידי יוצרים ויזמים של העידן הקונספטואלי, המשלבים יכולות של טכנולוגיית על, עם יכולות של "מגע-על" ו "קונספט – על" בעלות משמעויות אסטטיות ורוחניות.1 

אמנות נגד אמנות

החתירה תחת עבודת האלילים עם קמצוץ אירוניה הייתה המשימה של היהודים מראשית היותם. כהקדמה לסיפור המקראי של אברהם המתחיל את מסעו מהעולם האלילי של בית אביו אל עבר ארץ ישראל, המדרש מלמד אותנו שאברהם עבד כזבן בחנות הפסלים של אביו. הוא לקח מחבט גדול וניפץ את הפסלים שהיו בחנות. הוא השאיר על כנו את הפסל הגדול ביותר, והותיר בידיו את המחבט. כאשר אביו חזר ההלם שאחז בו כשראה את ההרס הרב הפך לזעם כאשר הוא דרש הסבר מבנו הצעיר. אברהם הסביר איך הפסל הגדול שבר את כל שאר הפסלים. הוא יכול היה להרוס את כל הפסלים מבלי להשאיר מישהו להאשים. פסל השובר את שאר הפסלים מסמן לנו את הדרך ליצירת אמנות  מזלזלת, אומנות ששואפת לערער את ההערצה העיוורת לאמנות, אמנות  שקוראת תיגר על הקנון המבוסס של האומנות המערבית.

אני מעוניין ביצירה  שתזעזע את האמנות מהיסוד שלה על ידי הצגת ספקות  יצירתיות לא רק כלפי נושא (סובייקט) האומנות, אלא גם כלפי מטרתה. בספרו על ציירים אמריקאים במאה העשרים, אורי סולטיס מתייחס לסדרת הציורים, קולאז'ים,  תדפיסי מחשב, הדפסי משי, ליטוגרפיות ואירועי הטלקומוניקציה שלי  הערכה דיגיטאלית לרמברנט והוא כותב: "אלכסנברג מציב  דמויות צלמיות מהמסורת האומנותית הנוצרית: מלאכו של רמברנט הנאבק עם יעקב. אולם הוא משנה ומעוות אותו, הופך אותו לדיגיטאלי ומבתר אותו לחלקים, הופך את המסורת המערבית המקובלת שבתוך מסגרתה הוא עובד תוך כדי זה שהוא מתמרד נגדה."2 

אמנות היוצאת מתודעה עברית ולא הלניסטית

כאמן ציוני, אני מצטרף לאמנים בעולם כולו המנסים לשחרר את האמנות מהשליטה ההלניסטית מאז תחייתה בתקופת הרנסאנס.  המאה העשרים הייתה מאה של מודרניזם אשר שאפה לערער את ההגדרה ההלניסטית של האמנות. המאה העשרים ואחת מזמינה הגדרה מחודשת לאמנות המושתתת על שורשיה העבריים של התרבות המערבית, ולא על אלה ההלניסטיים.

 "יוון וישראל הינן שתי האומות אשר השקפת עולמן  השפיעה רבות על הדרכים בהן אנחנו חושבים או פועלים. כל אחת מהן, מזווית כל כך שונה, הטביעה בנו את חותם הגאונות והתבונה שלה. אין שתי ערים בעולם שהשפיעו על האנושות יותר מאתונה וירושלים. המסר הדתי, פילוסופי ואומנותי מהווים עמודי התווך לדתות ולתרבויות מודרניות."3

לפני שלושת אלפים שנה, המלך דוד העביר את עיר הבירה של ממלכת ישראל הקדומה מחברון לירושלים. חמש מאות שנה מאוחר יותר, בתור הזהב של אתונה, המקדשים הגדולים באקרופוליס נבנו תחת הנהגתו של פריקלס. בפרויקט שלי מריוויפ: פרויקט הויקיארט של אגן הים התיכון, מסמך המזמין אנשים מ21 ארצות מאגן הים התיכון והועלה לבלוג האומנותי שלי http://www.wikiartists.us בשפות הרבות של מדינות אלו. רק עברית ויוונית, השפות בנות האלפיים של המתיישבים המקוריים של ארץ ישראל ויוון הינם עדיין בשימוש ועדיין נכתבות בדיוק באותם האותיות העתיקות.

השקפת העולם ההלניסטית משתקפת במילה אמנות בשפות האירופאיות השונות: art באנגלית ובצרפתית, arte בספרדית, Kunst בגרמנית והולנדית, iskustvo ברוסית, וכדו'. השורש לכל המילים האלו קשור למלכותי

artificial)) חיקוי, דמיוני או זיוף. בניגוד לכך, המילה העברית לאֹמן נכתבת בדיוק כמו אַמֵן, שפירושו אמת. בצורה הנשית, אמונה, והפועל לאמן פירושו לטפח ולחנך.

ההגדרה ההלניסטית של אמנות כחיקוי, שעתוק של הטבע, הקפאת הזרימה , הפכה ללא רלוונטית ומיושנת כשההגדרות החדשות לאמנות נבטו דרך החשיבה והפעילות היהודית החוקרת את הנושאים של אמת, אמונה וחינוך כפי שהם מעשירים את חיי היום יום. בספרו הקלאסי של באומן " חשיבה יהודית בהשוואה ליוונית", החשיבה היהודית מוגדרת כ"דינאמית, נמרצת, מלאת תשוקה ומהסוג הנפיץ; ובאותו היחס, החשיבה היוונית הינה סטטית, שלווה, מתונה, ומהסוג ההרמוני."4 העובדה שהשורשים העבריים של התרבות המערבית, ולא אלה היוונים, הם אלו המגדירים מחדש את האמנות בעולם המרושת המתפתח במהירות .

תהליך זה נידון בהרחבה בספרי עתיד האמנות בעידן דיגיטאלי: מתודעה יוונית לתודעה עברית .5  ובגרסתו בעברית אמנות דיאלוגית בעולם דיגיטאלי: ארבעה מסות על היהדות והאמנות המודרנית.6 

האמנות חושפת את הכוח של האותיות העבריות בעידן הטכנולוגיות הדיגיטאליות והביו-טכנולוגיות

אחד ההישגים הגדולים של המפעל הציוני הינו החייאת השפה העברית והפיכתה לשפה יום יומית המאחדת את כל היהודים השבים למולדתם, הדוברים מגוון רחב של שפות שונות. ישנו כוח יפה ורוחני בהתבוננות באותיות העבריות הרוקדות על פני חזיתות החנויות במדינה יהודית, המרצדות על מרקעי הטלוויזיה, לשימוש בגוגל או לשלוח SMS באותיות עבריות מהווה משמעות מיוחדת עבורי  כאמן. נאמר על אמן המשכן, בצלאל, שהיו לו כוחות רוחניים מיוחדים לצרף את 22 האותיות של האלף-בית העברי כדי ליצור עולמות חדשים. העידן הדיגיטאלי הופך את המושג הקבלי של היצירה  האמנותית דרך יצירת תמורות של ביטים של אינפורמציה למשהו שאיננו מוזר ותמוה.. מדעי המחשב, ולא המיסטיקה , הפיזיקה ולא המטה-פיזיקה אפשרו לנו לחשוף בזמננו את החכמה הקדומה. כל כמות המילים, הצלילים והתמונות שהפכו להיות ברי השגה תודות לרשת האינטרנט, CD או DVD, מקודדים כביטים המקושרים יחד בקבוצות של שמונה יחידות הנקראות בייטים.  התמורות האפשריות ל256 ביטים בכל בייט אחד מתקשרים יחד ליצור מיליארדי קומבינציות שונות שאנו מקבלים כדף אינטרנט, משחק מחשב, עמוד טקסט, שיר או סרט.

המסורת היהודית רואה את 22 האותיות הקדושות של האלף בית העברי כבעלי כוחות רוחניים, ראשוניים, ועמוקים, חומר הגלם של היצירה. האפשרויות השונות לסידור האותיות במילים מביאות לידי ביטוי את התערובות השונות של הכוחות הרוחניים המקבילים למערכות הטבעיות שבהם מספרים שונים של פרוטונים, נויטרונים או אלקטרונים יוצרים יחד אטומים שונים המרכיבים יחד את 92 יסודות הכימיה. האטומים האלו, בתורם, מתחברים יחדיו למולקולות, והמולקולות למולקולת על כמו ה DNA, שבו מוצפנים כל צורות החיים באמצעות ארבע אותיות בלבד: A-T, T-A  C-G,ו G-C. ההשפעה ההדדית בין הקומבינציות והתמורות של האותיות העבריות בתחום הרוחני, של אטומים בתחום הפיזי, ושל ביטים ובייטים בתחום המדיה הדיגיטאלית, מספקים חומרי גלם ליצירת יצירות אומנות שמחוללים דיאלוג ער בין העבר היהודי והעתיד של ישראל כמרכז לטכנולוגיות דיגיטאליות וביולוגיות.

 אמנות החושפת  את המימדים הרוחניים של חיי היום יום בארץ ישראל

החטא הנורא של עשרת מנהיגי השבטים שקיבלו את המשימה לתור את הארץ אחרי יציאת מצרים היה חוסר היכולת שלהם להבחין בהבדל בין העבודה הקשה כעבדים  במצרים לבין העבודה הקשה בבניית הארץ שלהם. רק יהושע וכלב עמדו במשימה. התורה מתארת  לנו את כלב " עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ" (במדבר י"ד, כ"ד).  שלא כמו האחרים, הוא היה מסוגל לבצע את השינוי התבניתי ולהבחין בכך שהאתגר שיש במגורים בארץ ישראל הוא מציאת  הרוחניות הנמצאת בכל פן  בחיי היום יום.

עשרת המרגלים בחרו להישאר במדבר שם הם יוכלו לחיות חיים רוחניים מלאים בלימוד תורה כל יום. הם לא צריכים לעבוד, מאחר והאוכל מסופק להם כל יום בחינם לפתח אוהלם. בארץ ישראל הם יהיו חייבים לעבוד קשה ולגדל את האוכל שלהם, לבנות בתים, להלחם באויבים ולאסוף את הזבל, חיים שנראים כמו חזרה לתקופת העבדות שממנה הם נמלטו לא מכבר. עשרת המרגלים הללו נידונו למוות במדבר בשל חוסר יכולתם לראות שהרוחניות עולה מתוך האיכות של מפגשו של כל אחד ואחד עם העולם החומרי. צאצאי כלב, שבט יהודה, היוו כמעט את כל היהודים שהייתה להם את הזכות לחזור אל מולדתם ולבנות אותה מחדש 3500 שנה

אחרי אירוע זה. רוב צאצאי עשרת המרגלים, שלא הייתה להם את אותה ה"רוח אחרת" התבוללו ונעלמו במרוצת השנים.

בן שבטו של כלב הוא  אב הטיפוס של אמן יהודי = בצלאל, שקבע את המדיניות ואת הדרך של האמנות הציונית בכך שיצר סביבה שמשלבת רוח וחומר ומאפשרת  קיום הפסוק– "כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחניך... והיה מחניך  קדוש "(דברים כ"ג:ט"ו) אני הזמנתי סטודנטיות מבית הספר לאומנויות של מכללת אמונה בירושלים ומהמרכז האוניברסיטאי יהודה ושומרון באריאל לחשוף את הקודש על ידי צילומים של אור אלוקי הנובע מחיי היום יום בישראל. יצרתי בלוג רשת המראה את עבודת  http://www.photographgod.com

אנו יכולים להעריך את השקפת העולם השונה של כלב דרך החוויה של הרבי מסדיגורה, הרב אברהם פרידמן (1884-1961). הנאצים ניסו להשפיל את הרב בעיני חסידיו על ידי כך שאילצו אותו, באיומי רובה, לעבוד כל היום בטאטוא הרחובות ואיסוף זבל, ובלילה לצעוד תוך כדי נפנוף הדגל הנאצי. הרב שרד את השואה ועלה לישראל, לתל אביב, שם בשבוע שחל יום העצמאות נהג לקום כל בוקר מוקדם ולהצטרף לאנשי התברואה של תל אביב בטאטוא רחובות העיר ובלילה הוא נראה צועד ברחובות תל אביב מניף את דגל ישראל. הוא התפעל מהזכות הגדולה של ניקוי העיר וכיבוד הדגל הלאומי. 

האמנות מעבירה את המסר שלה דרך צורה ותיווך ומדיום

בתחילת המאה העשרים, האמנים הציונים הראשונים אפרים משה ליליאן ובוריס שץ, והתיאורטיקנים של התרבות מרטין בובר ואחד העם ראו את האמנות הציונית רק במונחים של תוכן ואקוניגרפיה7. הנופים של ארץ ישראל, נושאים יהודיים וסצנות מקראיות שלקחו את הבדואים כדוגמא מצוינת ליהודים העתיקים היוו את התוכן של יצירות האומנות שלהם שהביאו לידי ביטוי את הצורות והמדיה האירופאית הזרה. אומנים ציוניים ראשונים אלו לא שחררו את עצמם מההגדרות ההלניסטיות של האומנות שהעיבה על המודעות היהודית שלהם בעקבות שנים שבהם טפטפו להם אותה במהלך מגוריהם באירופה.

החשיבות של הצורה והמדיום בחיים היהודיים כל כך גדולה שהיא גוררת מספר דברים, לדוגמא אנחנו קוראים בתורה בבית כנסת רק מתוך ספר תורה הכתוב בכתב יד על קלף. אם אין לנו ספר תורה כשר אנחנו לא קוראים בכלל, ולא קוראים את אותו התוכן מתוך תנ"ך מודפס בעל אותיות דפוס רגילות. המסורת מלמדת אותנו איך היהודים שועבדו בליבון לבנים, (מלבן) שמשמעות הדבר היא גם מפעל ליצור לבנים, אך גם הצורה הגיאומטרית מלבן. התורה הכלואה בתוך מלבן, בין שתי כריכות איננה יכולה להעביר את המסר של החירות, הבא לידי ביטוי בזרימה החופשית של גלילי התורה. הלב של התורה הוא המקום בו האות האחרונה בתורה, הל' של ישראל, מתחברת עם האות הראשונה בתורה, הב' של בראשית בזרימה מתמשכת. שינוי בצורה או במדיום ישנה באופן משמעותי את המסר. תורה הנכתבת על נייר אורז יפני היא מוזרה, ואחת שנכתבת על עור חזיר תהווה סימן ברור לאנטישמיות. אמנים ציוניים עכשוויים יכולים לזהות  את ההקבלות הברורות שבין שני גלילי התורה והסליל הכפול של ה- DNA שבה מקודד קוד החיים, וכך גם הסימול של האין סוף.

כדי לבחון את הצורה והתוכן בחשיבה ובחוויה היהודית, הזמנתי אמנים עמיתים במרכז ללימודים חזותיים מתקדמים ב MIT לשתף איתי פעולה במיז  LightsOROT: מימדים רוחניים של העידן האלקטרוני8, תערוכה שנערכה בישיבה אוניברסיטה בניו יורק. יצירת אומנות בתוך העידן הדיגיטאלי, בעולם מרושת, פותחת בפני האמנים הציוניים הזדמנויות חסרות תקדים להמציא צורות אומנות אלטרנטיביות ולחקור ממשקי מדיה חדשים עם המבנה של התודעה היהודית. 

אומנות המחקה את הבורא במקום  את הבריאה

כאמן יהודי אני מעוניין להיות שותף פעיל בבריאת היקום בתהליך המתמשך של בריאת עולמות חדשים. לתפישת עולמי , הערך העליון של האמנות איננו החזון ההלניסטי של חיקוי הטבע המושלם והאידיאלי, החשיבות היא בהדמיה של תהליך היצירה עצמו. בספרי חוויה אסטטית בתהליך9 יצירה ,בחנתי את תהליך היצירה באומנות ובמדע מנקודת מבט פסיכו-דינאמית .

השליט הרומי ששלט בארץ ישראל במאה ה-2 לספירה שאל את רבי עקיבא, "מה יותר נעלה ויפה, יצירת האדם או יצירת האל?" המושל הופתע מתשובתו של רבי עקיבא, שיצירת האדם עולה בערכה על היצירה השמימית. בעוד הרומאי תמה על התשובה המפתיעה של הרב, הרב הגיש לו צלחת של גרעיני חיטה, בעוד שלעצמו לקח הרב פרוסת עוגה. הרומאי הנבוך שאל "מדוע לך אתה לוקח עוגה, בעוד לי אתה מגיש גרגירי חיטה?" רבי עקיבא ענה לו, "אתה מעדיף את יצירת האל, אני מעדיף את יצירת האדם!"

הרב אברהם יצחק הכהן קוק, (1935- 1865) הרב הראשי הראשון של ארץ ישראל ומייסד ישיבת מרכז הרב בירושלים, מספק מניפסט פואטי לאומן הציוני הנגזר מהמבנה העמוק של התודעה היהודית.

"מי שיש לו נשמה של יוצר מוכרח להיות יוצר רעיונות ומחשבות... כי שלהבת הנשמה עולה היא מאליה ואי אפשר לעצור אותה  ממהלכה . המחדש העליון איננו מחדש, כי אם מעתיק, מביא אורות חדשים חיים ממקום עליון מקורי, אל המקום שעוד לא היו שם,ממקום "לא ידעו עיט ולא שזפתו איה, אשר עבר ב ה איש ולא ישב אדם שם" 10 

הרב יוסף דוב סולובייצ'יק,(1903-1993)  אשר שימש כנשיא  תנועת המזרחי באמריקה הגה את הרעיון שחלום של יצירה הינו הרעיון המרכזי בתודעה היהודית – הרעיון של שיתוף פעולה אנושי עם בורא העולם ביצירת עולמות חדשים. וכך הוא כותב:

"כשאדם רוצה להגיע למדרגת קדושה, הרי עליו ליהפך ליוצר עולמות.אם אין האדם יוצר ומחדש-אין הוא מתקדש לאלוהיו. הטיפוס הפסיבי, המתעצל במלוי תעודת היצירה ,אינו מתקדש.יצירה-זוהי הורדת הטרנסצנדנטיות לתוך עולמנו העכור , החומרי והגס. 11

אני מנסה להפוך לשותף בבריאה בששת ימי המעשה, אולם, אני עוצר את עבודתי היצירתית יום אחד בשבוע, ופוסע צעד אחורה כדי להתפעל ולכבד את מלאכת ידיו של בורא היקום. יום שבתון זה הוא גם יום ללא אמנות והוא יום אקולוגי. ברצוני לצעוד בעקבות האמנים שעצרו את  מלאכת , הקמת המשכן בשבת.

" את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו "- מכאן שנאסרה עבודת המשכן בשבת.

לאחרונה ,קיבלתי הזמנה לדואר האלקטרוני שלי ,הזמנה לסוף שבוע של יצירה אומנותית בהרי יהודה (בימים חמשי שישי ושבת ) כתבתי ליוזמי הרעיון שזה בדיוק ההיפך מהכוונה המקורית של יום השבת .הצעתי להם ליצור בימים חמישי ושישי ובשבת להתענג על יפי הבריאה .

אני נוצר את פעולותיי האומנותיות ביום השביעי וחוגג יום ללא אמנות. אכן, כל נושא שמירת השבת מוגדר על ידי פעילויות יצירתיות, על ידי 39 קטגוריות של אמנויות שונות שהיו קשורות בהקמת המשכן. משקיעת החמה בערב יום שישי ועד לצאת הכוכבים במוצאי שבת, אני חוגג יום ללא אומנות וגם יום אקולוגי, שבו אני משאיר את העולם כפי שקיבלתי אותו. בשבת אני מטעין מחדש את המצברים הרוחניים שלי, כך שביום השמיני אוכל לחזור עם כוחות מחודשים למלא את תפקיד השותף לבורא בתיקון העולם, שיפור אקטיבי של העולם והפיכתו למקום טוב יותר עבור האנושות כולה.

אמנות כ"תורתך שעשועי"

כאמן אני מיישב את יחסי לתורה על פי הפסוק "לולא תורתך שעשועי " (תהילים)  הן דרך החוויה  התפיסתית והן דרך החוויה  האסטטית. התורה עצמה מלמדת אותנו לעסוק בה  ברוח של שעשוע. בתהילים קצי"ט: קע"ד כתוב: "ותורתך שעשועי" שעשוע הינו צעצוע המשמש למשחק ילדים. במשלי ח': ל'-ל"א שלמה המלך משמיע את קול התורה במילים "ואהיה (התורה ) שעשעים יום יום  משחקת לפניו בכל-עת. משחקת בתבל ארצו ושעשעי את-בני אדם" ההסבר,( שהתורה היא זו שמדברת כאן).

אני מושפע בהבנת פסוקים אלו מפתיחת בראשית רבה :  כאמן מומחה, שיחק משחק יצירתי עם התורה, תוכנית האב שלו ליצירת היקום. מדרש רבה משתמש בשני הפסוקים האלו ממשלי כדי להסביר את המלה הראשונה בתורה "בראשית ברא ה'" ה' ברא קודם כל את הראשית, כלומר את התורה, כתוכנית אב, לא מוגבלת, ליצירת העולם. כפי שניתן לראות מפסוק מוקדם יותר בפרק, משלי ח', כ"ב: "ה' קנני (את התורה) ראשית דרכו קדם מפעליו אז" בחיקוי אנושי לתענוגות האלוקיות, אנחנו מוזמנים לשחק עם התורה כשאנחנו יוצרים עולמות חדשים. מכאן אני מקבל את הכח היצירתי ,רוחני שלי לעסוק באמנות .

הרב אברהם יצחק הכהן קוק כתב מכתב ברכה ליסוד בית הספר לאומנויות בצלאל בירושלים ב 1906. במכתבו משתמש הרב קוק באלגוריה בהתייחסו לתחיית האומנות ב- 1906 וחוש האסטטיקה היהודי אחרי אלפיים שנות גלות כילדה מחוסרת  הכרה המתעוררת ומבקשת את בובתה: .

"הילדה הנעימה והאהובה, הבת הנחמדה, שאחרי מחלה ארוכה וממושכת, גם נואשת, אחרי מראה של פנים חוורים כסיד, שפתיים כמראה התכלת, חם בוער כתנור, סימור ופרפור צמרורי, הנה פקחה את עיניה ותפתח שפתיה הסגורות חותם צר, הידיים הקטנות מתנועעות בתנועה של חיים, האצבעות הדקות וצחות הולכות אנה ואנה ,הן מבקשות את תפקידן. השפתיים נעות , כמעט שבות למראה בשר , וקול כאוב מהן נשמע" אמא, אמא, בובה, תני לי הבובה,הבובה החביבה שזה זמן כביר לא ראיתיה " . קול ששון וקול שמחה, הכל שמחים , האב והאם, האחים והאחיות, גם הזקן והזקנה שכבר שכחו מרב שנים  גם

את משחקי הילדות של בניהם"12

הרב קוק ראה באמנים בפעולתם בארץ ישראל סימן מובהק ללידתו מחדש של  של עם ישראל בארץ מולדתו. "הרוח החיונית שלהם אשר טיפחה את הרגישות ליופי "תרומם נפשות מדוכאות, ותיתן להם השקפות ברורות ומאירות על היופי של החיים, הטבע והעבודה". 13

 אמנות מחנכת דרך מדרש חזותי

לא זו בלבד שהמילים אומן ולאמן (לחנך) קשורים זה בזה, אלא שהתורה מלמדת אותנו שבצלאל ואהליאב התברכו במתת אלוה בכישורים אמנותיים המשולבים עם היכולת ללמד (שמות ל"ה: ל'-ל"ד). תהליך יצירת האמנות יכול להוות דרך אלטרנטיבית ללימוד תורה המהדר את מצוות הלימוד דרך יצירת מדרש חזותי. המדרש הינו צורת ספרות יהודית ייחודית המשלב פרשנות, אגדה והסבר נרטיבי לסיפורים מקראיים. בצורה מסוימת, המדרש משלים את החללים שבין המילים הכתובות, כדי לחשוף משמעויות עמוקות יותר של המקרא. האמנות כמדרש חזותי  מספקת פרשנות חדשנית לטקסטים מקראיים דרך חוויות מולטי-מדיות שמותחות את המשמעות המילולית  של הטקסט אל התחום הוויזואלי. קונטקסט, במשמעותו הראשונית זה " "עםהטקסט",14בזמן שקונטקסט הוא גם ההקשר המאפיין המגדיר את האמנות הפוסט מודרנית.15

כדי להבין יותר טוב את ההקשר התרבותי של הערכים שלי כאמן ציוני בעידן של גלובליזציה, הזמנתי מורי אמנות מפורסמים מרחבי העולם להגדיר את האומנות ואת החינוך לאומנות בנקודות הממשק החופפות שבהן המחקר המדעי והטכנולוגיות החדשניות מעצבות את הערכים האסטטיים והתרבותיים – הן בתחום המקומי והן בתחום הגלובאלי. חקירה זו הסתכמה בספרי חינוך אומני העתיד: לימוד בצומת האמנות,  המדע, הטכנולוגיה והתרבות.16 

לימוד אמנות  דרך מעורבות חברתית

התורה מתארת שני אבות טיפוס לאמן היהודי: בצלאל ואהליאב. "ראה קראת בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה. ואמלא אותו רוח אלוקים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה..."(שמות ל"א, ב') הפירוש המילולי של השם בצלאל הוא בצל האל בן אש לוהטת (אורי) בן החופש (חור). שם זה נותן כבוד לתשוקה ולחופש הביטוי של האמן. התורה מתארת את שותפו של בצלאל למלאכת הקמת המשכן: "ואני הנה נתתי איתו את אהליאב בן אחיסמך למטה דן ובלב כל חכם לב נתתי חכמה  " (שמות ל"א, ו') שוב, אם נסתכל על הפירוש המילולי של המילים נקבל את האהל שבו ניתן לסמוך על האב, הבן והאח, שילוב של העכשווי עם העבר ועם העתיד, אב בן ואח עומדים יחד עם האמן באוהל משותף של תמיכה הדדית. בצלאל מייצג את הכוח הפסיכולוגי של האמן, בעוד שאהליאב מייצג את ההשלכות החברתיות על הקהילה. בעבודתם המשותפת הם יוצרים סביבה משותפת של כוחות רוחניים.

אשתי, האמנית מרים בנימין, ואנכי, שיתפנו פעולה עם קשישים ועם צעירים ממגוון קהילות אתניות שונות כדי ליצור את " כס המורשת" יצירה ענקית של אמנות ציבורית במיאמי.17 בישראל, הקמנו בירוחם את המכון לאמנות בחיים היהודים שמטרתו היתה  לחנך מורי אמנות שיעבדו במרכזים קהילתיים. גרנו בירוחם במשך שבע שנים שבהן עבדנו בהדרכת  סטודנטים מכל קצווי ישראל והגלויות כדי למזג את האנרגיות של בצלאל עם ההשלכות הקהילתיות של אהליאב. 

האמנות  חושפת את היופי השחרור והיצירה

הציונות והאמנות הויזואלית נושקים זה לזה כשהם צצים מתוך ערכי היסוד של היהדות כפי שהם באים לידי ביטוי בעשרת הדברות, המתחילים במילים  "אנכי ה' (היה הווה ויהיה) אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים (המיצרים) מבית עבדים. לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני. לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת ואשר במים מתחת לארץ (שמות ב' א'-י"ד ושוב בדברים ה': ו'-י"ח)

המינוח המקראי לשם ה', י' ה' ו' ה' קשור למידת התפארת ולתהליך ההיסטורי של יציאה מעבדות לחירות.  י' ה' ו' ה' הוא פועל ולא שם עצם, שילוב של המילים היה הווה ויהיה, תהליך בזמן. י' ה' ו' ה' הוא גם המוציא מהמיצרים ובורא שמים ארץ ומים. השם המקראי למצרים, בפירושו המילולי הוא מיצרים, דבר הבא ללמד אותנו כי תהליך השחרור הוא תהליך של השגת עצמאות מצרות האופקים ויציאה לחירות מתפשטת בארץ ישראל. אכן, כשמשה שלח מרגלים לחקור את ארץ ישראל ממדבר צין לרחוב (מלשון רחב) (במדבר, י"ג, כ"א). ואחריו שלח יהושע מרגלים כעבור 40 שנה, שהגיעו לביתה של רחב (יהושע, א', א') רחב ורחוב, שניהם מייצגים את המרחבים. אחרי שעזבו את העבדות במצרים, בני ישראל פנו אל עבר החופש שבמרחב בארצם שלהם.

האל הוא אחד, גם המוציא מן המיצר וגם בורא המרחב של השמים הארץ והמים. היה-הווה-יהיה הוא המשחרר מהאומה המצרית הקדומה הסוגדת למוות, ובורא עולם השופע חיוניות וחיים. כאמן ציוני אני נמנע מליצור אומנות המקפיאה את תהליך היצירה המלא חיים ועוצרת את התהליך הדינאמי של השחרור בתוך דמויות קבועות. אני נמנע מלעצור חיים האמורים לזרום בחופשיות או למצק באבן את מה שאמור לזרום בחופשיות.

יציאת בני ישראל ממצרים – מהמייצרים, מארץ ספרי המתים ומהפירמידות המקובעות, הובילה לתהליך של שחרור במרחבי המדבר, שבהם קיבלו בני ישראל את ספר החיים – תורת חיים, ובנו את המשכן הנייד – העשוי כמו מלבני לגו, המפורק ומורכב מספר פעמים במהלך ארבעים שנות הנדודים. האתגר הציוני, אז ועכשיו, הוא להתיישב בארץ ישראל עם השקפת העולם הנרחבת של תנועה במדבר הפתוח בלי לסגת אל השקפת העולם הצרה הנגררת מהקיבעון. זוהי ארץ אוכלת יושביה, את אותם האנשים היושבים בה ודוממים (במדבר י"ג: ל"ב) ולא את אלה אשר בתנועה (לך לך – בראשית י"ב: א') אותם תושבי הארץ אשר אינם פסיביים, אלא יוצרים באופן פעיל תנועה, גדילה ושינוי, הם אינם בסכנת הכריתות.

תנועות אמנות ציוניות מקוריות מעודדות אמנים ליצור יצירות אמנות גמישות ויצירות הרפתקניות אשר לא רק חוקרות את הממשקים שבין הציונות והאמנות, אלא גם חושפות את היופי שבתהליך הדינאמי של השחרור והיצירה. הרצל כתב בסגנונו בעל החזון בספרו אלטניולאנד:

היופי והחכמה לא מתים כתוצאה ממות יוצריהם. בדיוק כמו ששימור האנרגיה הינו עובדה מוגמרת, כך אנו צריכים להתייחס לשימור היופי והחכמה... האם אמרות השפר של אבותינו נעלמו? לא, האש היוקדת שלהם עדיין בוערת באור יקרות, אפילו אם בזמנים שמחים אנחנו לא רואים את זה כל כך כמו בימים אפלים, כמו כל הלהבות. ומה אנחנו צריכים ללמוד מזה? שעלינו לשאוף להגביר את היופי ואת החכמה על פני האדמה, כל עוד אנחנו חיים.18 

האמנות  כמבטאת  אהבה לארץ ישראל

הרב קוק מדגיש את הקשר המהותי בין ארץ ישראל והעם היהודי אשר מתרחב לקריאה ליהנות מהיופי של הארץ:

ארץ ישראל איננה קניין חיצוני לאומה, אמצעי לסיום האחריות הקיבוצית וחיזוק קיום האומה, הפיזי ואף לא הרוחני. ארץ ישראל הקשורה בקשר החיים אל העם, מאוחדת במאפיינים פנימיים אל קיומו.19  

ראו את הזוהר של הארץ הקסומה, הכרמל והשרון, היופי שבשמים השלווים והיפיפיים, ההוד שבאוויר הטהור והנקי השולט במלכות ובתפארת. תיהנו מארץ קסומה זו, ארץ החיים, ארץ שבה האוויר הינו מעיין הרוח. איזה ארץ יפה ומהודרת.20

חלק מזיכרונותיי הקדומים ביותר הינם מראשית לימודי כאמן ציוני. אני זוכר את עצמי יושב על הדלפק בחנות הספרים היהודיים של סבי ב Coney Island Avenue שבברוקלין בשנות הארבעים, מוקף בתמונות מארץ ישראל הניבטות מבעד ללוחות שנה, גלויות, פוסטרים ותבליטים שונים מבית המלאכה של בצלאל מירושלים אותם  מכר סבי ז"ל. לעיתים קרובות התבוננתי בו בשעה שהוא גילף מזוזות מצדפים או מעץ זית שיובא מישראל. סבי, הרב שלמה זלמן כהן עזב את ישיבת טלז בליטא ב1900 כדי להשתתף בקונגרס הציוני הרביעי בלונדון, ומאז לא חזר לשם. הוא התיישב בבוסטון, שם הוא התחתן והוליד את אימי.  כאשר נפטר, ארבע שנים לפני התממשות חלומו הציוני ב 1948, סבתי עברה לגור עימנו. כאשר שבתי יום יום מבית הספר, היא נהגה לפרוס את העיתון היידי  על שולחן המטבח וכולנו ישבנו יחד וחיפשנו תמונות של ארץ ישראל, אותם היינו נוהגים לגזור ולהדביק במחברת מיוחדת לשם כך. בשבתות נעימות היינו לעיתים קרובות יושבים יחד ויוצאים למסע וירטואלי לארץ ישראל דרך מחברות אלו.

כאשר הגעתי לראשונה לארץ ישראל ב1969, חשתי כמי שכבר ביקר במקום הרבה פעמים בעבר. התאהבתי בנוף המגוון של הארץ שנים רבות קודם לכן, עוד ביושבי בניו יורק, החל מהגבעות הירוקות של הגליל ועד למדבר הנגב, שבו התגוררה משפחתו של בני, מפתח תקוה, בה אני מתגורר ועד ירושלים, בה אני עובד, מים המוות ועד לשונית האלמוגים של אילת, מהגלים של חוף תל אביב ועד לכותל הדמעות, מצפת ההררית ועד למכתש רמון. אהבה זו היא הדוחפת את האמן הציוני לחקור, לבטא, להביע ולתעד את הנוף, החל מהיופי העדין ועד לרוממות המהממת, וליצור אמנות אדמה ויצירות אקולוגיות המכבדות את הארץ.

בפורים תשנ"ד 1984 יזם עזרא אוריון אירוע של אמנות סביבתית שבה עשרה אמנים ישראלים הוזמנו ליצור יצירות של עבודות אדמה באזור סדום, בקצהו הדרומי של ים המלח. אני בחרתי בגבעה החוסמת את העמק שבין רכס הרי אדום והרי מואב כדי ליצור יצירת אמנות המקשרת את סדום לפורים: http://www.melalexenberg.com/artworks/Sodom.doc

אנשי סדום שלא קיבלו את הפרט החריג (מיטת סדום )הזכירה לי את יחסו של המן לעם היהודי השונה מכל העמים, חוסר הרצון לקבל את השונה , חז"ל מלמדים אותנו ששלמה תיקן להם לישראל את מצוות  הערוב ונטילת ידיים .

שתי מצוות המשמחות את ה', עירוב מסמל קהילה, רשות הרבים ההופכת לרשות הקהילתית מול נטילת ידיים

כאשר היד היא הבטוי האישי ביותר (טביעת אצבעות המאפיינת כל כל יחד ויחיד. קהילה הבנויה מכבוד לפרט, היא השילוב הנכון. על ההר הצופה לעבר עמון ומואב ( בני לוט ילידות סדום ) הונחו כדי מים שהוכנו ע"י תלמידות. כל כלי היה בטוי הרצון לעודד את הדיאלוג היצירתי בין יהודים בישראל ובארצות הברית.

לאישיות של כל סטודנטית . בסך הכל היו עשרה עמודים שעליהם הונחו הנטלות .המספר עשר מבטא מנין. 

אומנות היוצרת דו שיח בין ישראל והתפוצות

למרות שהחיים בישראל מתנהלים על פי הלוח העברי, השפה העברית כשפה יום יומית, ההתהלכות על האדמה שעליה הלכו אבותינו, כל אלו הם האידיאל הציוני. הרשת העולמית מספקת הזדמנויות חסרות תקדים לאומנים היהודיים בארץ מולדתם ואלו שבתפוצות לשתף פעולה יצירתית אלו עם אלו.רשת האינטרנט 2.0 יוצרת מסגרת פעילות אלטרנטיבית לקהילות גלובליות ליצור ולשגשג. אומנים ציוניים יוצרים קהילות וירטואליות ומפיצים את שורשיהם המדומים בכל רחבי העולם. העובדה שישראל הופכת לנקודת מרכז חשובה לקהילות עולמיות אלו הינה התממשות החזון של הציונות התרבותית של אחד העם בקונגרס הציוני הראשון ב 1897. בנוסף לכך, אומנים מפיצים את יצירותיהם דרך אתרי הרשת, הבלוגים, אתר YouTube, רשתות חברתיות וכדו'. חיוני במיוחד לעתיד הציונות הוא שיתוף הפעולה בין שתי הקהילות הגדולות היהודיות. דרך שותפות מלאת השראה בין אמנים בישראל המהווה את  המרכז העולמי לתרבות יהודית, ואמנים בארה"ב, המרכז העולמי לחדשנות אומנותית, אנרגיות ציוניות חדשות יעלו ויפרחו.

בנוסף לרצון לעודד את הדיאלוג היצירתי בין יהודים בישראל ובארצות הברית , אני רואה חשיבות מרובה לעולם הציוני החי בעידן העולם הדיגיטלי המרושת ליצור דיאלוג בן ישראלים ואמריקאים שאינם בהכרח יהודים, מתוך רצון להגשים חזון זה יצרתי בלוג אומנותי הנקרא "JerUSAlem-USA" המקשר בין עשרים מקומות בארצות הברית הנקראים ירושלים עם העיר ירושלים בירת ישראל :

http://jerusalem-usa.blogspot.com

במיזם אמנותי זה , אמריקאים שולחים תמונות של ירושלים וישראלים מגיבים בצילומי ירושלים מקבילים ומתאימים בישראל. דו שיח דיגיטלי זה, יוצר רשת אינטראקיטיבית של אנשים בעלי ערכים משותפים, דבר המעמיק את החברות שביניהם.  עיגון למיזם זה מצאתי בדבריו של הרבי מלובביץ :

"תפקידה השמימי של מהפיכת המידע הנוכחית , הנותנת לכל אחד כוח והזדמנויות חסרות תקדים,

הוא לאפשר לנו לשתףמידע – מידע רוחני- האחד עם השני, וכך לחזק ולאחד את היחידים בכל מקום.

אנו צריכים להשתמש בטכנולוגיה האינראקטיבית של היום  לא רק לשם עסקים או בילוי, אלא כדי לקשר ביננו- האנשים כדי ליצור סביב מזמינה לשילובים של נשמותינו, לבבינו וחזונינו.21 

אומנות המתעמתת עם השנאה, הקנאות, הגזענות, הטרוריזם והסגידה למוות על ידי זעזוע מצפוני

על פי המסורת של גרניקה  של פיקאסו, יצרתי יצירת אומנות אינטרנטית, http://www.futureholocaustmemorials.org , כדי להזהיר את העולם מהניסיון של איראן להשיג נשק גרעיני כדי "למחוק את ישראל מעל המפה". בדיוק כמו שהעולם קיבל את ההפצצות החוזרות של היטלר על העיר הבסקית גורניקה, ובעצם היטלר ראה בכך אישור להמשיך ולהתכונן למלחמת העולם השניה ולהשמיד את יהדות אירופה בדרכו לכיבוש העולם, התעלמות העולם מאלפי רקטות המופנות אל עבר ישראל על ידי הצבאות עושי דברי איראן, החמאס והחיזבאלה, נותנים לאחדיניג'אד ייפוי כוח לשחוק את היהודים בישראל כשלב פתיחה של הג'יהאד העולמי.

יצירותיי האינטרנטיות קוראות לאנושות  "לעולם לא עוד!" היחס האפאטי של האומות שלא נקפו אצבע כדי למנוע את רציחתם של ששת מליוני יהודי אירופה, או שאף שיתפו פעולה עם הנאצים בהוצאת זממם אל הפועל. היצירות מנפיקות אזהרות חמורות לאותן  האומות שעכשיו מנסות לשכנע את תושבי ארץ ישראל לוותר על מולדתם ההיסטורית כדי להקים ארץ מקלט לטרוריסטים, בפלסטין. היצירות חושפות את העובדה שרוב הערבים המתגוררים ביהודה שומרון ועזה בחרו באופן חופשי בחמאס, אשר באמנתם כתוב: "ישראל, כארץ יהודית אשר אזרחיה יהודים, מזלזלת באיסלאם... המוסלמים ילחמו ביהודים עד שהיהודים יתחבאו מאחורי סלעים ועצים, אשר בתורם יצעקו: מוסלמים: הנה היהודי מסתתר מאחורי, בואו והרגו אותו... אני משתוקק לצאת למלחמה בשמו של אללה! אתקוף ואהרוג, אתקוף ואהרוג, אתקוף ואהרוג!!!." לציבור זה מבקשים מדינות אירופה שנפתח בדיאלוג. 

האמנות  מקדמת שלום אסטטי בין המדינה היהודית ושכנותיה

המרדף אחרי השלום הינו ערך מרכזי ביהדות. המילה שלום מוזכרת בתנ"ך 237 פעמים והיא צצה עשרות פעמים בתפילה היהודית. השלום אף מופיע במגילת העצמאות: "אנו מושיטים יד   לשלום ושכנות טובה לכל המדינות השכנות ועמיהן, וקוראים להם לשיתוף פעולה ועזרה הדדית עם העם העברי העצמאי בארצו".

למרות האנטישמיות המוסלמית הארסית והשאיפות להשמדת ישראל, ישראל ממשיכה לשאוף לשלום. אולם, כל התהליכים הפוליטיים והניסיונות השונים, החל באוסלו וכלה באובמה, כולם נידונו לכישלון מאחר והקונפליקט עם הערבים איננו פוליטי אלא בעיה אסטטית הדורשת פתרון אמנותי. ביצירתי תוכנית השלום האסטטי למזרח התיכון המוצגת במוזיאון היהודי בפראג22 וברשת ב http://aestheticpeace.blogspot.com שם אני מציע פתרון אסטטי היוצר מטאפורה חדשה לשלום המגיע מתוך האומנות וצורת החשיבה האסלאמית.

אומנות אסלאמית מלמדת את הערבים לראות את העולם כתבנית גיאומטרית המתמשכת מצפון אפריקה ועד למזרח התיכון. הם רואים בישראל ככתם שפוגע בתבנית הזו. הם מתייחסים אל כתם זה כאל נוכחות גוף זר שהם מנסים באופן עקבי למחוק דרך מלחמות, טרור ופעילויות פוליטיות. שינוי תפיסתי שיכול להוביל לשלום אמיתי יכול להגיע מאומנות וחשיבה אסלאמיים. באומנות אסלאמית, תבנית גיאומטרית מושלמת נפגמת בכוונה על ידי תבנית הופכית, המייצגת את העובדה שיצירת האדם איננה מושלמת. מאחר והאסלאם מאמין שרק אללה יכול ליצור שלמות, אורגי שטיחים מארצות אסלאמיות בכוונה משלבים קטע נגדי למארג כדי לשבור את הסימטריות של השטיחים שלהם.

השלום יגיע כאשר מטאפורה חדשה ורעננה, שבה העולם האסלאמי יראה את הימצאותה של ישראל כרצון האל. תפנית בנקודת המבט שבה ישראל נתפסת כתבנית נגדית נצרכת במארג הכללי של העולם האסלאמי תעורר עידן חדש של שלום. הקוראן (סורה 17: 104) מלמד אותנו שקיבוץ גלויות ישראל אל ארץ מולדתם ההיסטורית בתוך העולם האסלאמי היא התממשות נבואתו של מוחאמד: " ונאמר לבני ישראל 'התפזרו לכם לכל עבר העולם... וכאשר סוף העולם יתקרב נקבץ אתכם שוב אל הארץ המובטחת." 

אמנות  משלבת גאווה בשורשים עם סקירה כללית של העולם כפי שהוא נצפה על ידי האחר

האינטגראציה של היהודים עם מולדתם ההיסטורית בזמן שבו אומות נעלמות בתוך ארצות אחרות מצטיירת כמגמה הפוכה לכוחות החזקים של הגלובליזציה. אולם, הלידה מחדש של המדינה  היהודית וקיבוץ הגלויות נוטעים זרעים לספק את הבסיס האיתן הנחוץ בכדי ליטול חלק במשחק המהיר  של הגלובליזציה. שישים שנה לאחר לידתה, ישראל מופיעה כשחקנית ראשית במשחק הגלובלי של היי-טק.

אמנות  ציונית מלאת חיים חוקרת את המתח היצירתי והמשחק ההדדי האנרגטי שבין הכיבוש לבין החופש, בין המיצרים, המחשבה המצומצמת ובין החשיבה הרחבה, בין הרוחניות לגשמיות, בין ערכי המסורת לבין המדע וההתקדמות הטכנולוגית, בין מלחמה לשלום, בין שנאה לאחווה, בין פעילות מקומית למשהו גלובלי, ובין השתרשות בתרבות האישית לבין חקירת תרבויות שונות. המתח הזה והמשחק ההדדי הם הכוח הממריץ וחומרי הגלם של יצירת אמנות  המחייה את התרבות היהודית, בעודה מציעה כיוון מרענן לצמיחתה של האמנות הגלובלית.

 על הכותב

 מנחם (מל) אלקסנברג הוא ראש בית הספר  לאמנות במכללת אמונה בירושלים ופרופסור בדימוס במרכז האוניברסיטאי יהודה ושומרון באריאל שם הוא הרצה את הקורסים "אומנות בחשיבה היהודית" ו"יהדות וציונות: ערכים ושורשים." אלכסנברג, פרופסור לאומנות וחינוך לשעבר באונ' קולומביה ובר אילן, ראש המחלקה לאומנות במכון פראט, דיקן בית הספר לאומנות ניו וורלד במיאמי, ועמית חוקר במרכז ללימודים ויזואליים מתקדמים ב MIT. יצירותיו מוצגות באוספים ביותר מארבעים מוזיאונים מסביב לעולם. הוא הסופר של  עתיד האומנות בעידן פוסט דיגיטאלי: מתודעה הלניסטית לתודעה עברי (Intellect Books/University of Chicago Press)- עתיד האומנות בעידן הדיגיטלי- חוויה אסטטית בתהליך יצירתי (אוני' בר אילן) ובעברית: אומנות דיאלוגית בעולם דיגיטאלי: ארבע מסות על יהדות ואומנות בת זמננו הוצאת ראובן מס ומכללת אמונה בירושלים. אלכסנברג הוא עורך הספר אומני העתיד: לימוד בצומת האומנות, המדע הטכנולוגיה והתרבות .(Intellect Books/University of Chicago Press) את הבלוגים של אלקסנברג ניתן למצוא ב:http://www.artiststory.com, http://www.future-of-art.com, and http://zionistartists.blogspot.com.   

הערות

 1Daniel H. Pink, A Whole New Mind: Moving from the Information Age to the Conceptual Age.  (NewYork:  Riverhead Books, 2006) 

2 Ori Z. Soltes, Fixing the World: Jewish American Painters in the Twentieth Century (Hanover, NH: University Press of New England and Brandeis University Press, 2003), p. 131

3 Winston Churchill, History of the Second World War, Vol. V (Boston: Houghton Mifflin, 1951), p. 532.

4 Thorleif Boman, Hebrew Thought Compared with Greek (New York: Norton, 1960), p. 27.

5 Mel Alexenberg, The Future of Art in a Digital Age: From Hellenistic to Hebraic Consciousness (Bristol and Chicago: Intellect Books/University of Chicago Press, 2006).

 6מנחם אלכסנברג, אמנות דיאלוגית בעולם דיגיטלי: ארבע מסות על יהדות ואמנות בת זמננו, ירושלים: בית רובען מס ומכללת אמונה, 2008

7 Haim Finkelstein. "Lilien and Zionism," Assaph: Studies in Art History, Section B, No.3 (1998) pp. 195-216, accessed 25 January 2009:

http://www.tau.ac.il/arts/projects/PUB/assaph-art/assaph3/articles_assaph3/11finkelstein.pdf

and Gilya Gerda Schmidt, The Art and Artists of the Fifth Zionist Congress 1901: Heralds of a New Age (Syracuse: Syracuse University Press, 2003).

8 Mel Alexenberg and Otto Piene, introduction by Rudolf Arnheim, LightsOROT (Cambridge, MA: MIT Center for Advanced Visual Studies and New York: Yeshiva University Museum, 1988).

9 Mel Alexenberg, Aesthetic Experience in Creative Process (Ramat Gan, Israel: Bar Ilan University Press, 1981).

קוק , אברהם יצחק הכהן , אורות הקודש (עורך: דוד הכהן כרך א' עמ' קעז"- קע"ח10

.11 .סולוביצי'ק יוסף דב הלוי,איש ההלכה גלוי ונסתר . ירושלים , תשמ"ט עמ' 91

 ..קוק , אברהם יצחק הכהן, אגרות הראי"ה כרך א' עמ' כ"ד12

.13.שם עמ

14 Arthur Green, Seek My Face, Speak My Name (Northvale, NJ and London: Jason Aronson, 1992), p. 138.

15 Arthur C. Danto, Beyond the Brillo Box: The Visual Arts in Post-historical Perspective (New York: Farrar, Straus, Giroux, 1992).

16 Mel Alexenberg (editor), Educating Artists for the Future: Learning at the Intersections of Art, Science, Technology, and Culture (Bristol and Chicago: Intellect Books/University of Chicago Press, 2008).

17 Mel Alexenberg and Miriam Benjamin, “Legacy Thrones: Intergenerational Collaboration in Creating Public Art” in Angela M. La Porte (editor), Community Connections: Intergenerational Links in Art Education (Reston, VA: National Art Education Association, 2004), pp. 115-128.

18 Theodore Herzl, Old New Land, translated by Lotta Levensohn (Princeton: M. Wiener, 1997), p. 262.   Original German edition published as Altneuland in 1902.

.19 .קוק הרב אברהם יצחק הכהן,אורות עמ' ט 

.20 .קוק אברהם יצחק הכהן,אגרות הראי"ה פרק א'

21 Michaela Hajkova, Mel Alexenberg: Cyberangels – Aesthetic Peace Plan for the Middle East (Prague: Robert Guttmann Gallery, Jewish Museum of Prague, 2004) [exhibition catalog]